האם סטטינים יכולים לשפר את מצב המחלה העינית במחלת גרייבס?

השפעה מגנה של נטילת סטטינים על התפתחות פגיעה בארובת העין בקרב חולים עם מחלת גרייבס (Grave’s) מציעה כי ייתכן וסטטינים יכולים להיות טיפול למחלה זו. מטרת המחקר הייתה לבחון את היעילות של הוספת סטטין מסוג אטורבסטטין על הטיפול הסטרואידלי (IV) על תוצאים של מחלה בארובת העין בחולי גרייבס עם היפרלכולסטרולמיה.

המחקר בוצע בשיטת מחקר קליני אקראי, אדפטיבי עם תווית פתוחה במסגרת מחקר פאזה 2 במרכז רפואי שלישוני יחיד בעיר פיזה, איטליה. במחקר נכללו מטופלים עם מחלה פעילה, בדרגה בינונית עד קשה, של ארובת העין בשל מחלת גרייבס עם רמות LDL בין 2.97-4.88 מילימול/ליטר. הנבדקים הוקצו אקראית (ביחס של 1:1) לקבלת סטטין (ST) בנוסף לטיפול סטרואידלי או לקבלת טיפול רגיל עם סטרואידים (NST).  קבוצת ST קיבלו סטרואידים בהזרקה לוריד (500 מ”ג מתילפרדניזון אחת לשבוע למשך שישה שבועות ולאחר מכן 250 מ”ג אחת לשבוע למשך עוד שישה שבועות) למשך 12 שבועות, ובנוסף אטורבסטטין (20 מ”ג אחת ליום) פומי למשך 24 שבועות. קבוצת NST קיבלו רק את הטיפול הסטרואידלי המוזכר. ההקצאה לא הייתה סמויה מעיני הנבדקים, אך הייתה סמויה מעיני האופטלמולוג – על מנת לאפשר מחקר אקראי.

התוצא העיקרי שנבדק היה תוצאי מחלת ארובת העין על רקע מחלת גרייבס (הערכה משולבת של בלט עין, מדד פעילות קלינית, פתיחות העין וראייה כפולה) בתום 24 שבועות המחקר באוכלוסיית intention-to-treat (ITT) מתוקננת (עבור מטופלים שהגיעו לביקורת לאחר 12 שבועות טיפול). נבדקים הוגדרו כמגיבים לטיפול כאשר התקיימו לפחות שניים מהקריטריונים הבאים בעין הפגועה ביותר, וללא החמרה במצב העיניים; (1) הפחתה בבלט העין ב-2 מ”מ או יותר, ללא החמרה של 2 מ”מ או יותר בעין השניה, (2) הפחתה ב-2 נקודות לפחות במדד הפעילות הקלינית של המחלה, (3) ירידה בכושר סגירת העפעפיים ב-2 מ”מ, ללא החמרה של 2 מ”מ ויותר בעין השניה. (4) היעלמות או הטבה (שינוי מקבוע לבלתי קבוע, לפרקים או ללא) בכפל ראיה, ו-(5) שיפור בחדות הראיה במידה של 0.2 עשיריות לפחות.

בין התאריכים 1 ליוני 2020 ועד 30 לנובמבר 2020 החוקרים סקרו 119 נבדקים לצורך הכללה במחקר, כאשר 88 (74%) מהם גוייסו למחקר והוקצו אקראית לאחד מקבוצות ההתערבות (44 [50%] לקבוצת ST). שמונה (9%) נבדקים לא הופיעו לביקורת לאחר 12 שבועות מעקב ראשונות של המחקר ולכן 80 (91%) נבדקים (18 [23%] גברים) נכללו לבסוף באוכלוסיית ITT מתוקננת (41 [51%] בקבוצת ST). תוצאות המחקר הדגימו כי שיעור מספר המטופלים שהגיבו לטיפול, על פי ההגדרות לעיל, לאחר 24 שבועות מעקב היה גבוה בקבוצת ST (21 מתוך 41 נבדקים [51%]) בהשוואה לקבוצת NST (11 מתוך 39 נבדקים [28%]; סיכון מיוחס של 0.23, רווח בר-סמך של 95%, 0.02-0.44, p=0.042).

במהלך המחקר 21 מתוך 88 הנבדקים דיווחו על תופעות לוואי לטיפול. נבדק אחד (2%) מתוך 44 נבדקים בכל קבוצה נאלץ להספיק את הטיפול בשל תופעות הלוואי. לא דווח ועל תופעות לוואי חמורות באף קבוצה ולא נצפה הבדל בין הקבוצות מבחינת פרופיל הבטיחות של הטיפול.

מסקנת החוקרים הייתה כי הוספה של אטורבסטטין פומי לטיפול תוך-ורידי עם סטרואידים משפר את תוצאי האורביטופתיה בחולים עם מחלת גרייבס ומחלת עיניים בינונית עד חמורה וללא רקע של היפרכולסטרולמיה. מחקרי פאזה 3 עתידיים, שיכולו לגייס נבדקים ללא תלות במצב רמות ה-LDL שלהם, יוכלו לאשש את תוצאות המחקר הזה.

מקור:

Giulia Lanzolla, et al. (2021) “Statins for Graves’ orbitopathy (STAGO): a phase 2, open-label, adaptive, single centre, randomised clinical trial.” The Lancet Diabetes and Endocrinology, November 2021. Vol. 9, Issue 11, p. 733-742. doi.org/10.1016/S2213-8587(21)00238-2