משרד הבריאות מטעה

לאחרונה פרסם משרד הבריאות דו”ח שקובע כי קיימת נהירה מהשירותים החינמיים בתחום הבריאות (שירותי הסל) לשירותים הנוספים (שב”ן), כאשר לשיטת מחבר הדו”ח, ליאור ברק, המפקח על קופות החולים במשרד הבריאות, הדבר נובע משלוש סיבות עיקריות: ירידת דמי החבר בשנים האחרונות בשיעור של כ־21%, שיפור השירותים הניתנים במסגרת תכניות אלו ובנוסף, גם מתקיים פער הולך וגדל בין ציפיות המבוטחים מסל שירותי הבריאות ובין זה שניתן להם בפועל. בדו”ח אף נכתב כי על כל שקל ששילמו עמיתי ביטוח משלים בקופות החולים, הם קיבלו 77 אגורות החזר בממוצע – כמעט כפול מ–40 האגורות לכל שקל שקיבלו מבוטחי החברות הפרטיות.

אלא שהמציאות שונה לחלוטין ומדובר על לא פחות מהטעיה של הציבור, שכן לפי דו”ח אחר של משרד הבריאות משנת 2020, שעוסק באסדרת שוק ביטוחי הבריאות המסחריים, יחס תביעות פרמיה בביטוחי הבריאות הקבוצתיים, שמהווים חלק ניכר מביטוחי הבריאות כיום, קרוב יותר ל-90% מאשר ל-40%.

בכתבה ב”דה מרקר” שסיקרה את הדו”ח  נכתב כי רכישת שב”ן עדיפה על רכישה של ביטוח בריאות פרטי בחברת ביטוח. זהו מסר שגוי שיכול לעלות לאנשים בחייהם, שמן הראוי היה לכל הפחות לאזנו ולהציג לציבור את האמת.

לביטוח בריאות פרטי יש שתי מטרות עיקריות: האחת, לאפשר קבלת שירות רפואי במהות ובשירות שלא ניתן על ידי סל הבריאות; והשנייה, לאפשר בחירת נותן שירות רחבה בצורה לגיטימית. לדוגמה, מה יעשה אדם שנזקק לתרופה יקרה שאינה נכללת בסל הבריאות אם אין לו ביטוח פרטי – האם דינו מוות? ומה יעשה אדם שנזקק לניתוח מורכב בחו”ל שאינו מכוסה על ידי קופת החולים – גם הוא צריך למות?

המציאות מלמדת כי במדינת ישראל, אלפים רבים מנצלים את הביטוחים הפרטיים שבידיהם וחייהם ניצלים או מוארכים, תרתי משמע. המציאות מלמדת שבישראל חולים רבים מקבלים טיפול בטכנולוגיות מתקדמות שאינן כלולות בסל הבריאות דבר שמסייע לשפר משמעותית את איכות החיים שלהם.

למעשה, הדבר היחיד שצריך להיעלם מן העולם הוא השב”ן. כשחוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי נכנעו המחוקקים ללחץ שהופעל עליהם על ידי חלק מקופות החולים שנועד לאפשר להן למכור לחבריהן ביטוח פרטי תמורת תשלום נוסף שיהווה עבור קופת החולים ומנהליה “קופה קטנה”. הסדר מעוות זה מערבב בין שירות ציבורי שוויוני לבין שירות פרטי, ומעוות לחלוטין את העיקרון הבסיסי והיסודי של חוק ביטוח בריאות ממלכתי – רפואה שווה לכלל הציבור.

השב”ן הוא מוצר נחות מבחינה ביטוחית שרק בטעות נקרא “ביטוח”, אשר לחלוטין לא עונה על עקרונות הביטוח כי את הסיכון האקטוארי נוטל המבוטח על עצמו ולא המבטח. חשוב לדעת כי לקופות החולים אסור להיכנס לגירעון בביטוח המשלים. כשאדם קונה ביטוח פרטי, הסיכון הביטוחי כולו על חברת הביטוח, ואם חברת הביטוח נדרשת לשלם יותר ממה שגבתה, ההפסד כולו שלה. לקופות אסור לתת לזה לקרות ובמקרה כזה, או שהפרמיה תעלה או שהכיסויים יורדו ויופחתו, כפי קורה בביטוחים המשלימים לעיתים קרובות.

חוק ביטוח בריאות ממלכתי חרט על דגלו את יסוד השוויון, ולכן על המדינה לשאוף לתקציב בריאות מירבי ולאפשר לציבור לקבל את הרפואה הטובה הרחבה והמקיפה ביותר במסגרת סל הבריאות, באמצעות קופות החולים. מה שלא נכנס לסל היום, אולי ייכנס לסל מחר, אבל עד אז, יש לאפשר לציבור שמעוניין בכך לרכוש שירותים אלה מכספו הפרטי באמצעות ביטוח פרטי. הנסיונות לרבע את המעגל, לעצום עיניים ולאפשר עקיפה של העקרונות המנחים של החוק, דינם להיעלם.

אני תקווה שגם העיתונות תמצא את הדרך להביא בפני הציבור את המציאות כפי שהיא ולא תטעה את הקוראים במחשבה שהביטוח המשלים, שהוא אינו ביטוח כלל, מהווה חלופה לביטוח פרטי, טעות שיכולה לעלות בחיי אדם.

הכותב הוא מומחה למדיניות בריאות, לשעבר סגן מנהל בית החולים אסותא, סמנכ”ל חברת הפניקס, מנכ”ל החברה הכלכלית של קופת החולים לאומית ויועץ לשר הבריאות