שליחות קטלנית באקווריום: הכירו את הדג הרובוטי שנלחם במינים הפולשים

האם רובוטים מעוררי אימה יצליחו לרסן את התפשטות דג הגמבוזיה, אחד המינים הפולשים הבעייתיים בעולם, ואת הנזקים הסביבתיים שהוא גורם להם?

יהונתן שר, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

חובבי המדע הבדיוני שבינינו ישמחו לשמוע שחלק מהתחזיות העתידניות של הז’אנר הולכות ומתממשות: כך, למשל, יתכן שבקרוב ישרצו ביננו רובוטים קטלניים, שבלתי אפשרי להבחין ביניהם לבין יצורים חיים אמיתיים למעט העובדה שהם מהירים יותר, חזקים יותר, ולא זקוקים לאוכל או למנוחה. נכון, כרגע אפשר למצוא גרסאות מוקדמות של הרובוטים הללו רק באקווריום, אבל זו בהחלט התחלה מבטיחה.

מדובר במחקר אוסטרלי חדש, שפורסם בכתב העת iScience, בחן את השימוש בדג-רובוט אימתני, שיודע להסתער על טרפו, בניסיון להנחיל פחד בלבבותיהם של דגי גמבוזיה – מין פולש ידוע לשמצה שבני האדם הפיצו ברחבי העולם, וגם בישראל, במטרה להתמודד עם מפגעי יתושים ושנהפך מאז למפגע אקולוגי של ממש, שמותיר את חובבי הסביבה אובדי עצות.

אז האם נחיל דגים-רובוטיים עם עיני לייזר נוצצות ושיני מתכת מחודדות צפויים להציל אותנו ממפגע הגמבוזיות? ומה הופך את הגמבוזיה (דג באורך מקסימלי של שבעה סנטימטרים) לבעייתית כל כך מלכתחילה?

ממשאב למטרד

מוצאן של הגמבוזיות הוא בארה”ב ובצפון מקסיקו, אך במהלך המאה ה-20 הן יובאו לאינספור מערכות אקולוגיות של מים מתוקים בכל רחבי העולם בניסיון להילחם במחלות שמועברות על ידי יתושים – לכן הדגים ידועים גם בשם “דג יתושים” (mosquitofish). “לישראל המין הזה הגיע בתחילת המאה הקודמת, אז כל האמצעים היו כשרים להילחם במלריה”, מסבירה ד”ר דנה מילשטיין, אקולוגית בתי גידול מימיים ברשות הטבע והגנים. “הדברה ביולוגית (שבה נעשה שימוש במין אחד על מנת להקטין אוכלוסייה של מין אחר, י.ש.) נחשבה מאד מודרנית בתקופה זו, משום שכבר התחילו להבין את הבעייתיות שעלולה להיגרם לטבע ולאדם מהרעילות של הדברה כימית”.

השרידות הגדולה של דגי הגמבוזיה הפכה אותם למחסלי היתושים האולטימטיביים, מפני שיתושים נוהגים להתרבות ולהפוך למפגע במקורות מים מזוהמים. “זה היה נראה בהתחלה כמו פתרון מאד סביבתי”, מוסיפה ד”ר גל זגרון, ראש אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה. “זחלי יתושים יודעים לשרוד טוב בסביבה מזוהמת והגמבוזיות שאוכלות את זחלי היתושים מהוות פתרון שנראה מקיים ולטווח ארוך – אפשר לשחרר מלא דגים בתחילת כל עונת מזיקים ואז יש שקט, בניגוד להדברה כימית שבה יש צורך לחזור ולהדביר בכל כמה ימים”.

אולם אותן תכונות שהפכו את הגמבוזיות לטובות כמדבירות יתושים – שרידות גבוהה ותיאבון בלתי נדלה, הפכו אותן גם למין שמשתלט על מערכות אקולוגיות ובתי גידול ושקשה להיפטר ממנו. למעשה, הגמבוזיות שבמשך יותר ממאה שנים התפשטו בעולם בתור “פתרון ידידותי לסביבה”, מוגדרות כיום בתור אחד ממאה המינים הפולשים הבעייתיים ביותר בעולם על ידי ארגון IUCN.

“היום קיימת הכרה בפוטנציאל הנזק האדיר של הגמבוזיה”, אומרת מילשטיין. “רוב חומרי ההדברה הכימיים גם אם הם קטסטרופליים – מתפרקים בסופו של דבר, גם אם זה לוקח עשרות שנים, אבל הגמבוזיות נשארות. יש להן פוטנציאל אדיר להתרבות כך שנקבה אחת יכולה להקים אוכלוסייה שלמה. בנוסף, הם עמידים לטווח גדול של תנאים סביבתיים של טמפרטורה, מליחויות ועקה בחמצן. זה דג מאד גרגרן, שיכול לאכול כמשקל גופו ביום והם לא סלקטיביים כך שהם גורמים נזק לכל מה שיש בבית הגידול ואפילו כשהם לא רעבים הם אגרסיביים ותוקפים דגים אחרים ודו-חיים”.

להלחיץ את הדגים

בניגוד לשיטות הנהוגות בעולם שמסתמכות על הרג הדגים במטרה לצמצם את האוכלוסייה שלהם ובכך את פגיעתם בסביבה, הפיתוח החדש של הדג-רובוט נועד להדגים פתרון יצירתי למפגע הגמבוזיות. הניסוי בדק האם יצירת תחושות פחד ומצוקה אצל הגמבוזיות יביאו לצמצום הפעילות שלהן. לכן, החוקרים בנו רובוט בצורת דג בס גדול-לוע – טורף טבעי של הגמבוזיות, שחסר בסביבות אליהן הן יובאו, כגון ישראל.

בניסוי השתמשו ב-12 מכלי אקווריום שבכל אחד מהם שישה דגים ושישה ראשנים (פיתיון מאכל עבור הדגים). הדגים והראשנים שהו יחדיו בתא הניסוי במשך שעה, פעמיים בשבוע, למשך חמישה שבועות. עבור חצי מהקבוצות נכח גם הדג-רובוט, שזיהה והסתער באופן אוטומטי על גמבוזיות אם הן התקרבו לראשנים. החוקרים מדווחים שדגים שנחשפו לרובוט נטו להיצמד אחד לאחר ולא לחקור את סביבתם, בעוד שהראשנים שהיו חופשיים מהטרדה שחו יותר בחופשיות. בנוסף, דגים שנחשפו לרובוט היו קטנים יותר פיזית, וספירת הזרע שלהם הייתה קטנה בחצי בממוצע, ביחס לקבוצת הביקורת. את ההשפעות הללו, שנשמרו גם שבועות לאחר תום החשיפה לרובוט, החוקרים מייחסים לתגובות הלחץ והפחד שהרובוט עורר אצל הדגים.

טבע מאוזן – בשביל האדם

למרות הריסון המוצלח של התנהגות הגמבוזיות, החוקרים מציינים שאין בכוונתם לשחרר מאות אלפי דגים-רובוטים לטבע בציפייה שהם יפתרו את הבעיה, אלא כאמור – להדגים את הפוטנציאל של שימוש בתגובות לחץ ופחד כאמצעי התמודדות עם מינים פולשים. לפי החוקרים, ייתכן וריח של טורף טבעי יגרום לתוצאות דומות, ובו אולי כן אפשר לעשות שימוש פרקטי מחוץ למעבדה.

היום זה כבר ברור שבהתמודדות עם הגמבוזיות, כמו עם מינים פולשים בעייתיים אחרים, הפתרון המושלם היחיד הוא למנוע את הגעתם לבית הגידול החדש מלכתחילה, אבל זה לא אומר שאי-אפשר לבצע שינויים במדיניות על מנת לצמצם את הפגיעה. בניגוד לנהוג בשנים הקודמות, אז פיזרו בישראל מאות אלפי גמבוזיות לנחלים בכל שנה (דוגמה לכך אפשר לראות בפרסום של עיריית חדרה מ-2015), בשנה שעברה הוציא המשרד להגנת הסביבה איסור על שימוש בגמבוזיה כאמצעי הדברה. “היום יש הרבה פחות נחלים מזוהמים מאשר פעם ולכן הצורך בדגים הלך ופחת וקיימים פתרונות אחרים למפגעי יתושים”, מסבירה זגרון. “אי-אפשר להסתכל על בריאות האדם מבלי לראות גם את הבריאות הטבע, משום שזה משפיע אחד על השני.. בתי הגידול המימיים תורמים לבריאות האדם ולרווחה של כולנו, ולכן צריך לדאוג להם בחזרה”.

עוד בנושא באתר הידען:

• יתוש בראש
• עד אמצע המאה לא יישארו דגים בים
• הפיסיקה של אמנות התנועה
• השפה שכל בני האדם מדברים
• איך לחסל חיידק